יוצאים לדרך

החורף חלף ויצאנו לדרך. את רוב ההכנות כבר עשינו מזמן, רק הזמנו חולצה משפחתית לרגל תחילת הפרויקט.

group photo

פתחנו בנמרוד, וצעדנו את המקטע המחבר את שביל הגולן עם שביל ישראל. למחרת, הלכנו את המקטע הראשון של שביל ישראל, מקיבוץ דן ועד תל-חי. הלכנו עם נועם ועמית, והשארנו את יעל בבית. לצערנו גם השארנו את ג’יני, כיוון שבשני המקטעים עברנו דרך שמורות טבע, אליהן אסור להכנס עם כלבים.

campingיצאנו בערב, בדיוק בשעה המושלמת לעמוד בכל הפקקים המובילים צפונה. מכיוון שלא רצינו לסחוב על עצמנו הרבה ומכיוון שהמעבר מנקודה לנקודה בתחבורה ציבורית הוא מורכב ובעיקר גוזל המון זמן (שלא לדבר על זמני האוטובוסים המופרכים לגמרי), החלטנו לנסוע בשתי מכוניות, דבר שיאפשר לנו לעשות “הקפצות” מנקודה לנקודה. החסרון היחיד כמובן, הוא שזה חייב את שנינו לנהוג ואי אפשר היה להתחלק בשעות הנהיגה הארוכות לשם ובחזרה.

נסענו לחניון הבניאס בשאר ישוב, חניון מקסים, שקט ונקי, שם חנינו בשני הלילות. מומלץ בחום!

היינו עמוסים בהמון ציוד. קצת הרשינו לעצמנו, מכיוון שהיו לנו שתי מכוניות ושפע של מקום. קצת נבע מהערכה שגויה של מה שנצטרך בפועל. חוץ מזה, הבאנו איתנו את עצי הבעירה בשביל המדורה של הערב הראשון ואלו, מסתבר, תופסים לא מעט מקום. בכל מקרה, מיד כשהגענו טיפלנו בבעיה הקטנה הזו. אמנם כשהפוייקה היתה מוכנה סוף סוף (קדירת בשר עם תפוחי אדמה, ירקות וג’ינג’ר) השעה היתה 11 בלילה, אבל זללנו הכל בכל זאת והלכנו לישון.

 

למחרת בבוקר נסענו לפסגת הר נמרוד, ירדנו דרך כפר קיניא לנבי חזורי וטיפסנו למצודת נמרוד. מהמצודה ירדנו עד לשמורת הבניאס, אותה חצינו יחד עם כמה שבטי צופים. משם כמה קילומטרים עד לשאר הישוב, היישר לחניון שלנו. בסך הכל הלכנו 18.9 קילומטרים ב-7.5 שעות

track

המסלול היה ארוך אבל לא מאד קשה. היו כמה עליות מאתגרות, והקטע המעייף ביותר היה דווקא הירידה ממצודת נמרות לשמורת הבניאס, שהיא כשני קילומטרים במדרון טרשי של סלעי דולומיט חדים, שזיכתה את כולנו ביבלות וכאבי רגליים. הביקור במצודת נמרוד אינו חלק "רשמי" של הטיול, אבל שווה להכנס ולהקדיש מספיק זמן לביקור שם, במיוחד לחובבי היסטוריה וארכיאולוגיה.

הכניסה לשמורת הבניאס היא עד 14:00, עוד אילוץ שיש לקחת בחשבון. השמורה היתה מפוצצת במטיילים וזה היה די מבאס, אז די דהרנו דרך השמורה וארוחת הצהריים היתה חטופה וקצרה. הבניאס עצמו היה מלא ושוצף והמעבר בשביל התלוי היה מרהיב במיוחד, אבל מרבית השמורה היתה פחות מלהיבה והנוכחות המאסיבית של הפקחים השרתה תחושה של "מוזיאון טבע". אחרי שיצאנו מהשמורה הדרך היתה נעימה וגם יפה יותר, כולל ביקור בטנק הסורי בדרך, ומצאנו הרבה פינות חן יפות ונעימות. למי שעושה את המסלול המלא עד שאר ישוב, במיוחד אם השמורה עמוסה מאוד, כדאי לתכנן את ההליכה כך שההפסקות ייתבצעו אחרי היציאה מהשמורה.

כשסוף סוף הגענו לחניון, הוצאנו מזרונים וזיכינו את עצמנו בכמה שעות של מנוחה, מקלחת ובטלה, לפני ארוחת ערב והליכה לישון מוקדם.

למחרת בבוקר הסענו מכונית אחת לנקודת הסיום בתל-חי, חזרנו לחניון לגמור לארוז ולאכול ארוחת בוקר ומשם למוזיאון אוסישקין, לתחילת המסלול. קיווינו להחתים את דרכוני השביל שלנו, אבל מוזיאון אוסישקין היה סגור. זה לא הפריע לנו להצטלם ליד שער היציאה הנחמד ולהתחיל. המסלול עצמו יחסית קל, מוביל לשמורת נחל שניר (בה מדשדשים בתוך ומחוץ לנחל) ומשם עוברים כמה ישובים ומסיימים בכפר גלעדי, בפסל הארי השואג. הלכנו 15 קילומטרים ב-5 שעות.

track2

הקושי העיקרי במסלול היה השרירים התפוסים והכואבים מהיום הקודם, ובכל זאת 15 ק”מ לא הולכים ברגל. איכשהו לא הסתדרו לנו ההפסקות וכך יצא שסיימנו את ההליכה בשעה 15:00 בלי שעצרנו להפסקת צהריים באמצע, רק כמה הפסקות קצרות למנוחה ונשנוש. ארבעת הקילומטרים האחרונים כבר היו די מתישים. בשלב שבו סיימנו, כבר דישדשנו בקושי למכונית שהמתינה לנו והילדים אפילו קיטרו שהחנינו אותה בחלק של החניון שרחוק משביל היציאה. נסענו חזרה לאסוף את המכונית השניה ומשם לאכול במק'דונלדס והביתה.

היו יומיים מאד מהנים. גם ההליכה, הנופים והפריחה המשגעת; וגם הבילוי המשפחתי היה נהדר. כמה מסקנות שלנו מהנסיעה הזו:

1. הספר האדום של שביל ישראל הוא אחלה, אבל אסור לשכוח להתעדכן מהאינטרנט לפני שיוצאים.

2. כדאי לקרוא יותר על המקומות שעוברים בדרך לפני היציאה לטיול.

3. הבאנו יותר מדי אוכל. בפעם הבאה נוותר לגמרי על פירות וירקות במהלך ההליכה.

 

לוגיסטיקה

טיילנו עם אותם תיקים כמו בפעם הקודמת. בתיקים ארזנו:
– מיקרו פליס/סווטשירט לכל אחד
– כובעים לכל אחד
– ערכת עזרה ראשונה
– מצלמת DSLR
– 2 זוגות מקלות הליכה
– שלוקרים של 3 ליטרים לכל אחד
– מפה ומצפן
– קומקום
– כוסות זכוכית קטנות (לא כולן שרדו)
– גזיית moonwalker ומיכל גז קטן
– מגבת קלה
– נעלי הליכה ונעלי מים לכל אחד
– גומיות לשיער
– ניר טואלט
– אקדח
– טלפונים ניידים
– סוללת גיבוי לטלפון הנייד
– סכין ו-multitool

האוכל שלקחנו איתנו כל יום:
– ככר לחם (חצי היה מספיק)
– אבוקדו
– קצת מלפפונים ופלפלים
– בננות, תפוחים וקלמנטינה (מיותר)
– חטיפי פיטנס
– 200 גר’ חלבה
– פירות יבשים
– חצי נקניק סלמי
– 2 קופסאות טונה
– קופסת שימורי תירס
– חבילת עוגיות לתה
– ערכת תה/קפה

ארוחת בוקר במאהל כללה:
– מוזלי
– פירות חתוכים
– יוגורט (היה מקרר בחניון)
– קורנפלקס
– חלב

בנוסף לקחנו איתנו:
– 2 אוהלים
– 4 מזרונים, שקי שינה ופנימיות פליס לשקי שינה
– תיק כלי רחצה קטן
– מזוודה עם בגדים להחלפה לכולם, כולל ביגוד חם ללילה (והוא נדרש…)
– פוייקה 3
– סיר
– צלחות פלסטיק, סכו”ם וקערות פלסטיק
– קרש חיתוך וסכיני חיתוך

Advertisements

אודות אדוה לוטן

חיה על 5 שעות שינה

  1. איזה כיף לטייל איתכם 🙂
    מתי יוצאים שוב?

  2. פינגבק: בינגו! | משפחת לוטן מטיילת

  3. פינגבק: עוד מעט, עוד קצת | משפחת לוטן מטיילת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: