בינגו!

כשהיינו מטיילים עם הילדים, עוד כשהיו קטנים, היה לנו משחק: מי שרואה סמל של סימון שבילים (כלשהו) צועק ״בינגו!״. היום נזכרתי שוב ושוב במשחק הזה, כשמצאנו את עצמנו, שוב ושוב, בחיפוש אחר הבינגו המיוחל על השביל. אבל אני מקדימה את המאוחר.

מרוצים מעצמנו אחרי שני המקטעים הקודמים ומכך שבתום 4 ימים גם השרירים התפוסים כבר השתחררו, החלטנו לנצל את החג השני לטובת עוד גיחה קצרה, של מקטע נוסף. כדי שלא לעמוד עם כל עמישראל בפקקים נסענו בשבת בערב לצפון וחזרנו הערב ואני שמחה לספר שהצלחנו בגדול ולא עמדנו אפילו ברבע פקק בדרך.

המקטע הנוכחי היה מכפר גלעדי עד מצודת כ״ח. את הלילה בילינו בחניון קטן צמוד למצודת כ״ח שהיה נוח למדי. לא מדובר בחניון מוסדר, אבל הוא התאים לגמרי לצרכינו: הגענו, הקמנו אוהלים, חיממנו את רוטב השקשוקה שהכנו בעוד מועד בבית, הוספנו ביצים ושלפנו את הסלט שהבאנו מהבית ואת הפיתות שאספנו בדרך. תה חם ולמיטה.

למחרת בבוקר צלצלנו לנהג מונית שקבענו איתו מראש והוא בא ואסף אותנו לנקודת ההתחלה בכפר גלעדי. המסלול ארך כ-26 ק״מ, רובם בעלייה מתונה.

מתחילים בכפר גלעדי
מתחילים בכפר גלעדי

מכפר גלעדי עלינו על דרך הנוף לאורך הרי נפתלי והתחלנו לטפס לאיטנו על הרכס. השמיים היו מעוננים וקצת טפטף, אבל זה היה דווקא מרענן בהתחלה. זה היה קצת פחות מרענן כשסימון לא מוצלח של השביל בילבל אותנו וגרם לנו לעלות על גבעה לא נכונה ולחזור, תחת גשם מציק. זו לא היתה הפעם האחרונה.

map

קצת בהמשך מצאנו לנו פינה נחמדה לארוחת בוקר ותהינו בקול רם האם מזג האוויר המטפטף ימשיך.
״זה לא נורא, כל עוד אין גשם שוטף״, אמר פליקס.
״בום! בום בום בום!״, השיבו השמיים וגשם שוטף התחיל לרדת…

אבל מזג האוויר השתפר, השמש זרחה לבסוף ואנחנו המשכנו בביטחה במסלול, מטפסים כ-6 ק״מ במעלה הרכס בדרך עפר נוח למדי. בדרך פגשנו פריחה מקסימה, נופים ירוקים ו-3 צבים נחמדים, כולל צבון קטנטן וחמוד שצעד באומץ באמצע הכביש.

אלא שאיפשהו באמצע הדרך שמנו לב שהבינגואים על המסלול מטושטשים ומחוקים וזיהינו בינגו אחד אי-שם בתוך הסבך במדרון לצד הדרך. האם פיספסנו פניה? האם אנחנו צריכים לרדת מהשביל ולחפש את השביל הנכון? התלבטנו ולבסוף החלטנו להמשיך עם הסימון. ירדנו מהשביל והתחלנו לפלס את דרכנו בסבך. הקוצני. מאד.

הלכנו כך כ-20 דקות. התקדמנו אולי 100 מטרים. אחרי כן נעלמו הסימונים לגמרי ונשארנו באמצע המדרון הסבוך, בלי שיהיה לנו מושג איפה ממשיך השביל. שרוטים ועצבניים החלטנו לחתוך בחזרה לשביל הסלול, להמשיך עליו ולנסות להתחבר לסימון שביל ישראל בהמשך. בדרך קיללנו נמרצות את מי שסימן את השביל הזה. כ-300 מטרים מאוחר יותר, ראינו לפננו בינגו גאה מתנוסס לצד השביל… מסתבר שבאיזשהו שלב שינו את התוואי באזור הזה, אבל במסגרת שינוי התוואי כנראה שלא טרחו לעשות סדר עד הסוף בסימון. התוצאה מאד מבלבלת.

הטיול הסתיים בהליכה של כ-2 ק״מ בתוך שמורת נחל קדש. הנחל יבש, מלא בסלעים גדולים ובולדרים וההתקדמות היא חצי הליכה וחצי טיפוס במעלה ובמורד הערוץ. כיף של טיול! מומלץ, גם עם ילדים קטנים. היה נחמד לסיים כך את המסלול.

הגענו למגרש החניה במצודת כח, שם המתין לנו הרכב עם כל הציוד. התמתחנו בתקוה שמחר השרירים יהיו קצת פחות תפוסים (זה עבד!) ונסענו לתחנת הדלק בצומת כח, להתפנק בקפה מארומה וגלידה טעימה בד״ר לק. והביתה! עד הפעם הבאה.

לוגיסטיקה

בתיקי ההליכה ארזנו:
– כובעים לכל אחד
– ערכת עזרה ראשונה
– קרם הגנה נגד שמש
– מצלמת DSLR
– 2 זוגות מקלות הליכה
– שלוקרים של 3 ליטרים לכל אחד + שלוקר נוסף מלא כגיבוי. בפעם הבאה ניקח יותר מים כגיבוי, ונשים אותם בבקבוקים ולא בשלוקר.
– מפה ומצפן + צילום המסלול של המקטע הנוכחי מתוך ספר "שביל ישראל" האדום.
– קומקום
– כוסות פלסטיק, קעריות פלסיק וגם כלי אוכל שימושי ומגניב המכונה sfork.
– גזיית moonwalker ומיכל גז קטן
– נעלי הליכה לכל אחד
– ניר טואלט
– אקדח
– טלפונים ניידים
– סוללת גיבוי לטלפון הנייד
– multitool

האוכל שלקחנו איתנו כלל:
– הכינונו מראש: רוטב לשקשוקה, סלט קצוץ ו-8 ביצים, לארוחת הערב.
– 1 חב' קורנפלקס וליטר חלב לארוחת הבוקר
– 10 פיתות (חלקן אכלנו בערב וחלקן במהלך הטיול)
– אבוקדו
– לימון
– קצת פלפלים
– קצת תפוחים ואגסים
– חטיפי פיטנס
– 200 גר’ חלבה
– פירות יבשים
– חצי נקניק סלמי
– 2 קופסאות טונה
– קופסת שימורי תירס
– חבילת עוגיות לתה
– ערכת תה/קפה (שנותרה הפעם ללא שימוש)
– מלח ופלפל (אני תמיד שומרת את השקיות הקטנטנות שמוסיפים ל-take away…)
אם בעבר הרגשנו שלקחנו הרבה יותר מדי אוכל עלינו, הפעם כמות האוכל הזו הספיקה לנו עבור המסלול הזה ונשאר מעט עודף.

בנוסף לקחנו איתנו:
– 2 אוהלים
– 4 מזרונים, שקי שינה ופנימיות פליס לשקי שינה (הפנימיות נשארו באוטו)
– תיק כלי רחצה קטן
– מגבת קלה (שנותרה ללא שימוש)
– ביגוד חם ללילה (גם הוא נשאר באוטו)
– סיר רחב עם מכסה לשקשוקה
– צלחות פלסטיק (בכל זאת, יותר כיף לאכול ארוחת ערב בצלחות ולא בקערות)
– פנס ראש לכל אחד
– אבן שאספנו בדרך בשביל לתקוע את היתדות, כי שכחנו לקחת פטיש

מודעות פרסומת

תגובה אחת הוסף תגובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s