טיול כפרות

יום הכיפורים הוא יום מאד שקט ורגוע והשנה החלטנו לבלות אותו במקום שהוא גם מאד שקט וגם מאוד נמוך: במדבר יהודה, סמוך לים המלח. לא נשארנו במקום הכי נמוך, אבל אני מקדימה את המאוחר.

השארנו את הילדים בבית, בהשגחתה האדיבה של סבתא (תודה!)  ונסענו. הרצון לטייל כבר דיגדג לנו ולא נתן מנוח. סידרה של מכשולים גרמה לתוכניות שביל ישראל שלנו לעצור בחריקה – החל מצוק איתן ש"העלים" לנו את הקיץ והמשך בפציעה של נועם שמונעת ממנו לטייל עכשיו ובמשך שבועות ארוכים נוספים. אז מיהרנו לנצל את ההזדמנות הזו לקחת את עצמנו ולצאת לדרך.

רגע לפני שהשמש שקעה התמקמנו בחניון הלילה של נחל משמר. להפתעתנו לא היינו שם לבד. לכל אורך הדרך, החל ממצוקי דרגות והלאה, ראינו לא מעט מכוניות של משפחות וצעירים שבאו לבלות את יום הכיפורים במדבר.  גם כך, התחושה היתה כמעט כאילו היינו לבדנו בלילה הבהיר והמואר. למחרת בבוקר תכננו מסלול רציני, אז הלכנו לישון יחסית מוקדם. המסלול המתוכנן כלל טיפוס על הר צרויה, הליכה על רמת המדבר ואז ירידה במעלה האיסיים לתוך נחל ערוגות. בתוך הנחל תכננו להכנס עד לבריכות ואז לצאת מהנחל ולחזור מסביב לקיבוץ עין גדי עד למכונית.

קמנו השכם בבוקר. כלומר, טכנית זה היה בוקר אבל אם יעל היתה שם היא היתה קוראת לזה לילה. חושך מוחלט. התארגנו במהירות ועם אור ראשון נסענו למגרש בכניסה לקיבוץ עין גדי. שם ארגנו את התיקים (וההברקה הכי מוצלחת – הכנו סנדוויצ’ים עם חזה עוף שהיו ארוחת צהריים מצויינת בהמשך).  עוד לפני שהשמש הציצה מעל הרי מואב, כבר התחלנו לטפס.

ההיכרות שלי עם מצוק ההעתקים ארוכת שנים. כלומר, כבר שנים אני נוסעת בכביש ים המלח, מעיפה מבט על ההרים הגבוהים שעומדים שם כמו חומה בצורה, וממשיכה הלאה. זה תמיד נראה לי כמו מחסום בלתי חדיר.  ובכן, לא בכדי. הטיפוס הזה היה מאתגר וקשה. אבל בסופו יכולנו להסתכל למטה (זהירות…) ולומר “עשינו זאת!”. היו כמה רגעים קשים בדרך ומי שיסתכל על תיעוד המסלול ע”י תוכנת המעקב יראה שבשלב מסויים הלכנו ועצרנו בערך באותה תדירות, אבל בסופו של דבר הגענו!  והנוף מראש הר צרויה היה מהמם.

הירידה במעלה האיסיים היתה פחות מאמצת, אבל לא פחות מאתגרת. כדי לא להחליק או להתגלגל למטה היינו חייבים לשמור על ריכוז מקסימלי בכל צעד וצעד.

גם הירידה הזו הסתיימה ומצאנו את עצמנו בנחל ערוגות. בניגוד להר צרויה ורמת המדבר שהיו שוממים כמצופה מיום כיפור במדבר, נחל ערוגות היה שוקק אדם.  התמקמנו בבריכה הראשונה ונחנו, נהנים ממזג האוויר הנעים (טוב, חם בטירוף אבל היינו בצל) מהצמחייה ובעלי החיים, כולל טריסטרמית אמיצה שנחתה לידינו ודגה צפרדעים להנאתה (כשפגשנו אותה לא ידעתי שהיא טריסטרמית. בשביל זה יש וויקיפדיה!).

אחרי הצהריים כבר לא היתה ברירה והיינו צריכים לצאת מהנחל ולחזור למכונית. עם היציאה מהשמורה כבר נגמרו השבילים המסומנים ופשוט הלכנו בכיוון כללי לנקודת הפתיחה שלנו. אף שהמסלול לא היה ארוך במיוחד (17 ק”מ בסופו של דבר), החלק הראשון של הטיול היה כל כך מתיש, שבקילומטר האחרון שלו כבר לא היה לי כח לכלום. מזל שפליקס דירבן אותי ועודד אותי, כך שסיימתי את הטיול כמו שצריך, על הרגליים.

מפה ועוד

טיול יום הכיפורים שלנו היה מיוחד במינו. מאתגר, מספק, מרגיע ומהנה. אם יום כיפור הוא יום של כפרה, אין לי ספק שבעליה להר צרויה כיפרנו מלא צרכנו – עם עודפים לשנה הבאה. ובשנה הבאה, אני חושבת שזה מצדיק הפיכה למסורת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s