טיול חורף בדישון והפתעה ביקב מייסטר

אנחנו משתדלים ללמוד מהטעויות שלנו. אז אם בחופש הקודם יצאנו לטיול אקסטרימי בסוף החופשה, הפעם החלטנו להפוך את הסדר ולהתחיל מטיול (קצת פחות אקסטרימי) ואחר כך להמשיך לעוד יומיים של מנוחה. אמנם בלי הילדים, אבל ניצלנו חופש קצר בצפון כדי להתקדם מקטע נוסף בשביל ישראל.

בפעם הקודמת שטיילנו באיזור הצפון, עצרנו בגשר עלמה כשלפנינו הר מירון. אתמול חזרנו לגשר כדי להמשיך את המסלול, שרובו לאורך נחל דישון ואחר כך עולה לחירבת חמימה על הר מירון. בתחילת הטיול היתה לנו שאיפה להשלים את המקטע ולהמשיך הלאה למקטע הבא או לפחות חלקו, כדי שכשנבוא עם הילדים בפעם הבאה נוכל להתחיל כבר בנחל עמוד. זה לא קרה… אבל אני מקדימה את המאוחר.

mapa

טיול חורף שונה מאוד מטיול קיץ. זה מתחיל בדברים לוגיסטיים לחלוטין, כגון ביגוד שונה – והרבה ממנו – שיאפשר להתמודד עם הטמפרטורה הקרירה מחד ועם המאמץ מאידך ולהתלבש מספיק חם בהפסקות. או ערכת התה שחזרה כמובן לתרמיל, חובה בכל עצירה. זה ממשיך בהתלבטויות שונות לגבי ההליכה. השאלה האם יהיו לנו מספיק מים פחות מעניינת, לעומת זאת מעניין לבדוק האם לא יהיו יותר מדי מים במסלול והאם נוכל לעבור בכל מקום.המים היו אלמנט מרכזי הפעם, כי נחל דישון מלא מים וזורם לכל אורכו ומצטלב עם השביל שלנו באינספור מקומות.

נחל דישון זורם

נחל דישון זורם

 

לפני שיצאנו התלבטנו איך להתמודד עם הצורך לחצות את הדישון. חשבנו שנחצה את הנחל פעמיים-שלוש ולכן לקחנו סנדלי מים ומגבת, אבל אחרי חציה ראשונה עם סנדלים החלטנו שזה לא לעניין כי אחר כך צריך ללכת עם סנדלים רטובים בקור. בהמשך גם גילינו שתדירות החציה גבוהה מאוד ולעצור ולהחליף נעליים לפני כל חצייה היה מאריך את ההליכה פי שתים. גם ככה, החציות התכופות האיטו אותנו מאוד. אז מה עושים? למזלנו, ברוב המקומות הזרימה היתה מספיק רדודה שיכולנו להסתמך על סלעים שבולטים מתוך הנחל ולעבור מסלע לסלע. לא פעם מצאנו נקודות חצייה שלא היו בדיוק על השביל, אבל בסך הכל לא היה קשה להמשיך ולהתקדם. והנעליים? רטובות… אבל לא במידה שלא יכולנו להמשיך ולטייל.

מה שמאוד עזר לנו, גם במהלך החצייה של הנחל וגם בהליכה עצמה, היה השימוש במקלות ההליכה. בזמן החצייה המקלות סיפקו נקודות אחיזה נוספות, שיפרו את שיווי המשקל ומנעו לא מעט נפילות. בין חצייה לחצייה, המקלות איפשרו לנו להגביר קצב ולהפעיל כח בכתפיים ולא רק ברגליים. אני חנכתי בטיול הזה את המקלות החדשים שקיבלתי ליום הולדת  שהיו מעולים: חזקים, יציבים, פחות מרעישים מהמקלות הקודמים שלי וקלים מאוד לפתיחה לסגירה (אף שהם נשארו הפעם פתוחים עד שסיימנו את המסלול).

אבל הדבר המיוחד ביותר בטיול חורף, הוא הירוק והפריחה. כשנכנסנו לנחל דישון עמדנו כמה דקות והבטנו על הנוף המדהים. הכל ירוק, ירוק, ירוק! פה מרבד פרחים סגולים, שם כלניות אדומות (וסגולות… ולבנות). הכל מלא חיים – ציפורים, שפני סלע, אפילו שמענו יללות זאבים. היינו משלמים הרבה כסף כדי לנסוע לראות נוף כזה באירופה והנה זה כאן, מתחת לאף, מרחק נסיעה של שעתיים וקצת. תענוג. גם נחל צבעון שהיה יבש יחסית (למעט כמה שלוליות שנותרו אחרי הגשמים), היה ירוק וקסום.

הצלחנו לעמוד במהירות הממוצעת הרגילה שלנו, למרות העצירות התכופות לחציית הנחל, בזכות הליכה מהירה ומאומצת ביתר המקטעים. אבל ההליכה המאומצת גבתה מחיר  ובשלב שבו סיימנו 20 ק”מ שכולם במגמת עלייה, היינו כל כך שפוכים (טוב, בעיקר אני), שהדבר האחרון שרצינו היה להמשיך לטיפוס על פסגת המירון. בדיעבד, אולי דווקא המאמץ להשיג זמן טוב במקטע הראשון הוא זה שמנע מאיתנו להמשיך למקטע נוסף או חלק ממנו.  לא נורא, עכשיו הילדים יוכלו להנות איתנו מהשלמת הטיפוס לפסגת המירון, מתישהו לקראת או אחרי פסח.

 

חלק מהחוויה של שביל ישראל היא ההליכה בשבילים רחוקים מאטרקציות, לינה בשטח ומציאת פתרונות יצירתיים של לוגיסטיקה ותחבורה. מצד שני, לגמור יום טיול מעייף במיטת קינג סייז אחרי ג'קוזי חם בצימר מה-מם, זה לא רע בכלל והיום אני יכולה לומר את זה מנסיון. כיוון שסיכמנו שיצאנו לטיול בחו"ל, גם הבילויים בהתאם והיום החלטנו שהגיע הזמן לטוסקנה ויצאנו לסיבוב קצר ביקבים באיזור. ביקרנו ביקב רימון (אתם חייבים לטעום את הפורט שלהם) וביקב בן זמרה. כשהרגשנו שטעמנו מספיק יין, המשכנו לעוד יקב אחד אחרון, יקב מייסטר בגבעת אורן ליד ראש פינה.

איזו פנינה מקסימה. חוות מייסטר היתה חווה משפחתית במשך שנים רבות, דור רביעי למייסדי גיא אוני. יעקב מייסטר לקח מנהרות טבעיות בשטח החווה, הרחיב אותן ובנה בהן יקב, בו ייצר עשרות אלפי בקבוקים במהלך השנים. לפני כשנה הצטרפו לחווה כמה חבר'ה צעירים שעובדים בחווה, מגדלים את הענבים והזיתים ומייצרים את המוצרים השונים הנמכרים בחנות היקב.

המקום מיוחד מאוד והחבר'ה שאירחו אותנו שם, איתי והדר, היו מקסימים. הרגשנו כאילו הם מארחים אותנו בסלון הבית שלהם (או לפחות בפינת האוכל). יצאנו משם עמוסים בצמד בקבוקי יין, ליקר שזיפים, גבינת גאודה מצויינת של מצפה הימים שמתיישנת גם היא במערה ולימון כבוש טעים במיוחד. מומלץ בחום!

Advertisements

אודות אדוה לוטן

חיה על 5 שעות שינה

הערה אחת

  1. פינגבק: עוד מעט, עוד קצת | משפחת לוטן מטיילת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: