על שפת ים כנרת וגבוה מעליה

את המסלול הצפוני שלנו עזבנו לפני חודשים רבים. התוכנית היתה להמשיך אותו בחגי תשרי, אבל כל מיני תוכניות אחרות מנעו את זה. עוד חודש ועוד חודש, פה מזג אוויר גרוע ושם מחלת חורף כזו או אחרת, וזה נראה כאילו נגיע שוב למאי לפני שנמשיך את המסלול. ואז מזג האוויר חייך אלינו וקיבלנו שבת מושי-מושלמת. צרפו לזה הזמנה להתארח ערב קודם בקיבוץ שער הגולן אצל אחותי (וארוחה טעימה במסעדת מרינדו) ויש לנו הזדמנות נהדרת שניצלנו ומיד.

אחרי שבוע של חמסין, בוקר ה-19 לפברואר היה קריר, מעונן ואביך. עם אור ראשון יצאנו לדרך ונסענו למגדל, משם הלכנו דרך המטעים והבתים בפאתי חמאם, אל מרגלות הארבל, על השביל שמתחבר לסובב כנרת.

ארבל מרחוק.jpg

העליה לארבל קצרה יחסית ומהירה. שפני הסלע ליגלגו עלינו מראש הצוק, אבל אנחנו לא ויתרנו (לעצמנו) והמשכנו למעלה. רגע, בואו נדייק – רוב בני המשפחה דילגו למעלה בקלילות ואילו אני טיפסתי בנחישות והתמדה. לא משנה, מה שחשוב שבסוף הגעתי.

בפסגת הארבל נפרשה לפנינו הכנרת כולה, אבל השעה המוקדמת, האובך והשמיים האפורים טישטשו את ההבדלים בין שמיים ומים והמחזה שנגלה לעיננו היה מסתורי ומיוחד. זה נראה כאילו אנחנו עומדים על צוק בסוף העולם.

DSC07804.JPG

אנחנו עשינו כמובן מה שעושה כל משפחה נורמלית בסוף העולם: הצטלמנו והתיישבנו לאכול ארוחת בוקר: כוס תה, קורנפלקס וחלב. בעקבות שאלה של עמית, פליקס צלל להסבר מרתק על ההיסטוריה של הנצרות החל מישו וכלה בימינו. ההסבר הזה גם ליווה אותנו עד לירידה מההר והתחלת הטיפוס לכיוון טבריה. הנוף היה ירוק מאוד ומלא בפרחי חרדל ועירית גדולה.

DSC07844.JPG

טיפסנו ועלינו לתוך טבריה והלכנו ברחובות העיר, מטפסים לכיוון הנקודה הגבוהה ביותר. בינתיים גם התפזרו הערפילים והשמש יצאה וזכינו לראות קצת כנרת כחולה. רחוב ספיר היה מאתגר במיוחד ובסופו הגענו ליער טבריה, המכונה גם "יער שוויץ". הרחבה בכניסה היתה מלוכלכת ובאופן כללי לא מזמינה במיוחד, ככל הנראה "באדיבות" מטיילים שהשאירו שם את הזבל שלהם. בוזזז.

מצאנו פינה לא-מטונפת-מדי להפסקה (להסדיר נשימה לפחות…) ואז המשכנו לתוך החורשה. בניגוד גמור לרחבת הכניסה, החורשה של יער טבריה היתה מקסימה. שבילים נעימים ומוצלים, משובצים בפינות פיקניק, נקודות תצפית ופיסול סביבתי. הנוף של הכנרת היה יפיפה. ממש מקום נהדר לטייל בו.

לאחר שיצאנו מיער טבריה הנוף לא השתנה במיוחד. הליכה של כמה קילומטרים לאורך הרכס וירידה לכיוון הכנרת. כבר היינו עייפים למדי בשלב הזה ומה שעודד אותנו הוא ארוחת הצהריים המתוכננת בעין פוריה – מקום מקסים, עם בריכה ונחל ועצי דקל. ממש נווה מדבר. עם זאת, כשהגענו לעין פוריה התברר לנו שאנחנו לא היחידים ששמו עין על המקום. הוא היה מלא עד אפס מקום ורועש למדי. בקושי מצאנו לעצמנו מקום לשבת וקיצרנו את ההפסקה שלנו לחצי שעה, רק לאכול ולהסתלק משם.

הירידה המתונה הפכה לירידה תלולה ואחרי כמה קילומטרים נוספים הגענו למושבה כנרת. היינו בשלב שבו, אחרי כ-23 קילומטרים, כל מה שרצינו זה להגיע לסיום ולנוח קצת. למרות זאת, ההליכה במושבה דרך הרחוב המרכזי שלה היה חוויה נפלאה. רחוב המייסדים מאפשר לראות את הבתים של משפחות האיכרים אשר הקימו את המושבה ולראות פיסת היסטוריה מימי טרום הקמת המדינה. בדרך ראינו את הבית הגדול שבנה טריידל (וזכה להיות מונצח בשיר כארמון רב תפארת על שפת ים כנרת), את מוזיאון כנרת ואת חצר כנרת.

המסלול היה אמור להסתיים במושבת כנרת, אבל רצינו "לגנוב" עוד קצת מהמסלול הבא, שצפוי להיות ארוך וקשה. המשכנו עוד כ-2 קילומטרים לאורך הכנרת לכיוון אתר ירדנית – אתר תיירות לצליינים נוצרים. בין המבקרים הלבושים בגלימות לבנות בדרך לטקסי הטבילה שלהם, ניצלנו את השירותים ואת הצל הנעים כדי לנוח קצת, לפני הנסיעה הביתה.

מסלול וקצת לוגיסטיקה

המסלול ארך כ-26 קילומטרים ובספירה הכוללת שלנו הביא אותנו ל-251 ק"מ, רבע משביל ישראל.

מפה.png

תכננו לאכול כמה ארוחות ולכן לקחנו איתנו לא מעט אוכל ומים. המים היו לגמרי במקום ונוצלו כמעט עד תום. לעומת זאת, האוכל היה יותר מדי. ההנחה שנאכל שתי ארוחות משמעותיות לא התממשה ויכולנו להקל על עצמנו אם היינו סוחבים פחות.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s