היי שלום, מפה שלוש

הפרויקט המשפחתי של שביל ישראל נמשך כבר זמן רב. למעשה, ממש לפני חודש חגגנו שלוש שנים בדיוק. לא מעט מהזמן הזה בילינו לאורך השבילים המופיעים במפת טיולים וסימון שבילים 3: הגליל התחתון, העמקים והגלבוע. איזור מקסים, אבל בכנות – כבר רצינו לגמור אותו ולעבור הלאה. רק שהמציאות… מחלות, פציעות, אירועים בלתי צפויים, עבודה, לימודים – תמיד היה משהו שהפריע. לבסוף החלטנו לעשות כל מאמץ כדי להגיע לקיץ כשאנחנו כבר במפה 4 ולבלות את הקיץ בירידה דרומה לאורך קו החוף.

אחרי התבור סיימנו את המסלול במשהד. את הדרך עד למרגלות הכרמל חילקנו ל-3 מקטעים והלכנו אותם בהרכב זוגי מצומצם – רק פליקס ואדוה (ולפעמים ג'יני). מכיוון שכבר מזמן וויתרנו על "עקרון הרצף", הסדר שבו הלכנו את 3 המקטעים הוא מהסוף להתחלה. היה משעשע.

את המקטע בין תחנת נזירים ובין יגור הלכנו בסוף פברואר. נסענו צפונה בשתי מכוניות: את האחת השארנו בכניסה לקיבוץ יגור ומשם נסענו לחנות ליד ראס עלי, בנקודה שמשקיפה על נחל ציפורי. כיוון שלא עברנו בשמורות טבע ונסענו במכוניות שלנו, יכולנו לצרף אלינו את ג'יני שנהנתה מהמקטע אפילו יותר מאיתנו. מזג האוויר היה בהיר ונפלא, מושלם להליכה. הגענו ליגור אחרי 14.5 קילומטרים והסתכלנו על מעלה הכרמל (שאליו נגיע רק מאוחר יותר).

עבור שני המקטעים הבאים ניצלנו סוף שבוע זוגי בצפת. כן, מסתבר שאנחנו לא יודעים רק לנפוש ונהנים מחדר במלון רומנטי הרבה יותר אם הבוקר מתחיל בהליכה. נסענו צפונה ביום חמישי בסוף מרץ, הישר לאותה נקודה בראס עלי. משם לקחנו מונית שהביאה אותנו לצומת יפתחאל, ליד יקב אלון הגליל – שעוד יככב בהמשך…

בטיול הזה חנכנו את הקומקום המתקפל החתיך החדש שלנו וגם מצאנו את עצמנו מטיילים לראשונה עם נעלי ספורט במקום נעלי הליכה (בטעות! בחיי שבטעות. מקרה קלאסי של "חשבתי שאת מכניסה אותן לאוטו", "לא, חשבתי שאתה מכניס אותן לאוטו"). זה היה מוזר – מצד אחד נוח ופחות שוחק את הרגל, מצד שני ההרגשה היתה שהרגליים לא מספיק מוגנות מפני החלקות, התעקמויות וכו'. בנוסף פליקס בדק כל מיני שיטות חבישה שימנעו הופעת שלפוחיות – בעיה שמאוד הקשתה עליו בעבר, במיוחד בטיולים של כמה ימים רצופים. אחרי מחקר ארוך באינטרנט נמצא סוג של טייפ חבישה שבשימוש נכון הצליח למנוע את הופעת השלפוחיות. הצלחה!

הגענו לאיזור בזמן מושלם. הכל ירוק ופורח, גבעות מיוערות נמוכות ובניהן ישובים ושדות. נחל ציפורי זורם ולמרות שבמימיו יש כנראה גם ביוב, בסה"כ מאוד נעים לטייל לצידו. לקראת סוף המסלול, ממש לפני שהגענו לתחנת נזירים, לא היתה ברירה אלא לחצות אותו. באופן רגיל זו לא היתה בעיה, אבל כזכור לא היינו עם נעלי ההליכה שלנו ואלו היו הנעליים שאיתן תכננתי להסתובב גם הסיור שלנו בצפת אז… זה נגמר בחצייה עם רגלים יחפות וכנגד כל הסיכויים, הצלחתי להגיע לצידו השני של הנחל בלי ליפול למים. הצלחה מס' 2!

חזרנו לאוטו שלנו בראס עלי לאחר כמעט 14 ק"מ והלכנו לבדוק את המלון. ביום הבא נתנו לעצמנו לנוח ולטייל בסימטאות הציוריות של העיר העתיקה בצפת והשלמנו את מלאי הפורט ביקבים באיזור (המלצה חמה מאוד על פורט blush של יקב אדיר. ממש מעולה). למחרת שוב יצאנו לדרך – הפעם השארנו את האוטו ביקב אלון הגליל ולקחנו מונית שתביא אותנו לכניסה אל משהד.

מצאנו את הסימון ומיד התבלבלנו באופן יסודי ביותר. כפי שכבר ראינו גם בימים הקודמים, כל האיזור לוקה למדי ברמת סימון השבילים ובתוך משהד מתערבבים סימני שבילים עם סימונים של מסלולי צליינים שונים. איכשהו מצאנו את עצמנו משקיפים מתוך הכפר לכיוון הפוך לגמרי מזה שאליו היינו צריכים להגיע… מזל שפליקס זיהה את הטעות ויכולנו לחזור ולמצוא את עצמנו מחדש, לפני שירדנו מההר לתחתית העמק. העיזים שפגשו אותנו בדרך ליגלגו עלינו בדרך חזרה (לא יכולתן להזהיר אותנו?!).

המשכנו בכיוון (הנכון) במסלול מיוער ונעים מאוד. ואחרי 15 קילומטרים הגענו לנקודת הסיום שלנו היישר לאירוע ביקב אלון הגליל שאירח שלל יקבים מהאיזור. אירגנו לנו קצת יין רוזה קר והרמנו כוסית לכבוד הסיום המוצלח של מפה מס' 3.

 

לחיים!

 


פסח בא וחלף ואת החג השני ניצלנו לנסוע עם הילדים כדי להתחיל חגיגית את מפה 4 ולטפס על הכרמל. יעל כבר טיילה איתנו בעבר, אבל זו היתה הפעם הראשונה שבה צירפנו אותה להליכה של ממש. נסענו ערב קודם והתמקמנו בסוכה עם מיזרונים ששכרנו בפארק דייג מעין צבי, באיזור הכרמל. מבחינת יעל זה היה נפלא – המקום מלא במשחקים ומוקדי עניין לילדים והיא התיידדה במהירות עם ילדים אחרים שהתארחו במקום. בעלי המקום היו נחמדים מאוד ומסבירי פנים. אולם, מכל בחינה אחרת זה היה בינוני למדי, אופציה די יקרה ביחס לרמה הנמוכה של מתקנים ובעיקר מקלחות ושירותים, ענני יתושים וריחות הדגים. בערב אכלנו במסעדת גרינגוס בזיכרון יעקב, שהיתה מצויינת.

בבוקר שמנו מכונית אחת בעיספיא ונסענו במכונית השניה ליגור, לנקודת ההתחלה. העלייה על הכרמל לא היתה קלה, אבל כבר ראינו קשות ממנה. תוך כדי העליה פגשנו כמה קבוצות של השומר הצעיר שבירכו אותנו בחג שמח ואיחלנו לנו טיול מוצלח. אני התמוגגתי מהנערות והנערים המנומסים – ניגוד גמור לקבוצות מטיילים רבות שאנחנו פוגשים בדרך ולרוב לא מתנהגות בצורה ידידותית במיוחד.

לי באופן אישי תמיד יותר קשה בעליות, אבל הפעם מי שקבעה את הקצב היתה יעל ומסתבר שעלייה בקצב זחילה מונעת לגמרי קוצר נשימה ובעיות אחרות. כשהגענו לעיספיא אמרנו כל הכבוד ליעל – ונפרדנו אחר כבוד: יעל ואני נסענו לביקור קרובים ואילו פליקס עם עמית ונועם המשיכו בדרך עד לסוף המסלול – שאותו אני מתארת בעזרתו של פליקס:

"אין ספק שהפרידה היתה קשה. בעיקר לאור העובדה שגם אנחנו העדפנו ללכת לאכול חומוס בעיספיא ולא להמשיך את 12 הקילומטרים לסיום המסלול. אבל, מה זה 12 קילומטרים נוספים בשבילנו? קבענו להפגש בעוד 3 שעות בנקודת הסיום ויצאנו לדרך. כמה שטעינו…

אחרי מסלול מדהים ביופיו בנחל חיק, מלא בקניונים, מפלונים ויתדות בסלעים, הגענו להר שקף. וכאילו שלא הספיק לנו הטיפוס על הכרמל, מצאנו את עצמנו מתנשמים ומתנשפים כל הדרך אל ראש ההר. טוב, נו – לא מצאנו אלא מצאתי. עמית ונועם רצו קדימה כעיזי הרים ללא כל מאמץ. אין ספק שעברנו כברת דרך, מאז הטיול הראשון שבו אני הובלתי בגאון והילדודס השתרכו מאחור. הם יותר חזקים, בכושר גבוה יותר והעלייה שעבורי היתה מעט מעייפת, עבורם הייתה בלתי מורגשת.

אחרי ארוחת צהריים ותצפית על הנוף המרהיב משל חיפה ומורדות הכרמל מהר שקף, המשכנו בהליכה מהירה (או לפחות כך קיווינו) לכיוון חניון אורן. מה רבה היתה ההפתעה כשהתכנון של 3 שעות הפך ל-5 בגלל תוואי הקרקע הסלעי שהקשה על ההליכה. עם זאת, החוויה של חציית הכרמל ממזרח למערב והידיעה שבסוף מחכה ארוחת ערב מפנקת בזיכרון יעקב הנעימה את הדרך."

סיכמנו את היום הזה עם 18.5 קילומטרים והלכנו ללקק את הפצעים ולהתעודד עם בקבוק שרדונה ופסטה לא רעה בכלל במסעדת קוצ'ינה בזכרון יעקב. למחרת בבוקר ארזנו את חפצינו ונסענו להמשיך את ההליכה מחניון אורן אל נחל המערות. המסלול של היום השני תוכנן להיות הרבה יותר קצר, בעיקר מכיוון שרצינו ללכת את כולו עם יעל.

המסלול היה מקסים. הוא משקיף, כמעט לכל אורכו, לכיוון מערב על הים התיכון, עם כמה מערות נחמדות בדרך. מערת אורן מומלצת מאוד (לא לשכוח פנסים!). אחרי שעברנו דרך עין הוד המקסימה ועמוסת התיירים, החל החלק השני של המסלול. אשר היה עתיק קוצים, דרדרים, קקטוסים וסירפדים וכן תוואי הליכה סלעי אשר לא הקל על הדרך.

יעלי, שבתחילת הדרך הכרזנו עליה כעל "עז הרים" (כשמה כן היא), החלה להראות סימני קלים של עייפות, עד שנאלצנו להכריז על מין חדש של "חילזון הרים". עמית קיבלה מדליית כבוד, אחרי שהצליחה לעודד את יעל ללכת עד לסוף המסלול. אולם צריך לזכור שמדובר על ילדה בת 7 שטיילה יומיים ברצף, טיפסה את הכרמל, ישנה בשק שינה מחוץ לבית והלכה בסה"כ כמעט 20 קילומטרים. אז אין מה להתלונן.

סיימנו את המסלול ביום הזה אחרי 9.5 ק"מ כשנשארו לנו למעשה כ-30 קילומטרים עד שנגיע לחוף הים. בתקווה לעשות אותם לפני הקיץ…

מודעות פרסומת

תגובה אחת הוסף תגובה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s