מראש ההר אל חוף ים

נתחיל מהסוף: הגענו אל הים! אותי זה מאוד מרגש. אבל אני מקדימה את המאוחר.

את המקטעים הבאים עשינו בסדרה של החלטות ספונטניות. בסוף מאי השארנו את הילדים בבית ונסענו לסוף שבוע רומנטי בתמהיל מושלם: שינה באוהל על החוף, שתי גיחות על השביל ובאמצע יין ואוכל משובח.

יצאנו בחמישי בערב, מיד אחרי העבודה, היישר למסעדת דוניה רוסה בעין הוד. אחרי ארוחה מצויינת התמקמנו בחוף הבונים, קילפנו מעלינו את הבגדים היפים ועברנו ל"מצב טיול". הלינה על החוף היתה מצויינת: מזג אוויר אביבי נהדר, חוף שקט (נטול קריוקי!) ושק שינה זוגי 🙂

קמנו מוקדם מאוד למחרת, השארנו את האוטו בנקודת הסיום המתוכננת בצומת שפיה ולקחנו מונית אל הכניסה לנחל מערות, שם עצרנו בפעם הקודמת.

על טיול בנחל החלטנו לוותר ויצאנו לדרך, אל אסקייפ רום שביל ישראל, כולל סבך קוצים בגובה אדם, תיאורי מסלול מעורפלים וסימוני שבילים מוחבאים.

אבל אנחנו כבר מנוסים מספיק כדי לפצח חדרי בריחה כאלו, ובעזרת חושים בלשיים מחודדים והנכונות להתברבר ולחזור אחורה פעם או פעמיים (או ארבע. אבל היי, זה מצויין לכושר שלנו!) הצלחנו להשאר על המסלול. ולפעמים אנשי סימון שבילים גם השקיעו בנו במיוחד. תודה!

בינתיים, מוזמנים לשחק במשחק:

המשכנו ללכת על הכרמל, המסלול הביא אותנו מדי פעם לתצפית על הים אבל רוב המסלול היה בין גבעות על רכס הכרמל.

לסיום המקטע הלכנו מסביב למחצבת שפיה והגענו, מאובקים אך מרוצים, למכונית שלנו בנקודת הסיום. הלכנו 16 קילומטרים, כך שלא היינו מותשים והצלחנו לסיים בשעה סבירה לפני החום הגדול.

משם נסענו ישירות למדרחוב של זיכרון, החלפנו בגדים ונכנסנו למרתף היין העתיק, לארוחת בשרים וגבינות עם יין הבית. סיום צונן וטעים ליום מצויין. קינחנו בטיול וגלידה במדרחוב וחזרנו לחוף הבונים, להתמקם לערב נוסף.

למחרת קמנו מוקדם בבוקר, רק כדי לגלות צמיג מרוקן מאוויר. נאלצנו לחכות עד לפתיחת הפנצ'ריה היחידה באיזור ביום שבת. מפה לשם, התחלנו ללכת אחרי 9:00 והיום היה חם מאוד.

המסלול הוביל אותנו במגמת עליה דרך הגבעות. בדרך עברנו מחצבה עתיקה והתרשמנו מכישורי הטיפוס של שני חברה צעירים שהתאמנו שם. המשכנו אל זיכרון יעקב ודרך גני הנדיב. לגני הנדיב יש פינה חמה בלב כי זה היה המקום שבו פליקס החליט לראשונה, לפני כ-13 שנים, ללכת את שביל ישראל. זה לקח כמעט עשור עד שהתחלנו, אבל הפרויקט אכן קורה ואנחנו חגגנו את הגעתנו לנקודה ההיסטורית הזו בהפסקת שתייה והתרעננות בבריכות של אמת המים.

גני הנדיב מקסימים ומרתקים! הצטערנו שהילדים לא איתנו ושהשעה קצת מאוחרת יחסית לאורך המסלול שלפנינו והבטחנו לעצמנו לחזור לפה בהזדמנות הראשונה, עם כל החבורה.

המשכנו משם לנקודה על רכס הכרמל בעלת השם המרשים "חוטם הכרמל". אני דמיינתי לעצמי אותה כבעלת חוטם מפואר המתנוסס על ההר, בנוסח עדות מונטי פייתון. אם היו לי כישורי פוטושופ סבירים הייתי מדגימה לכם כאן, אבל אין לי, אז תצטרכו לדמיין. לבסוף הגענו לנקודה שבה מתחילה הירידה מהרכס. בנקודה הזו מישהו הציב ארגז של "ספריית שביל" שמאפשר לשביליסטים להחליף ספרים בניהם. רעיון נפלא.

ככל שהתקדמנו על הצוקים הסלעים הפכו לחדים ומשוננים יותר. הסלע מחורר בגלל תופעה המכונה "גידוד ימי" ואנחנו היינו צריכים לדלג מעל חריצים עמוקים בסלע. הירידה למטה לא הייתה קלה, אבל כבר עברנו קשות ממנה. מקלות ההליכה מאוד עזרו והקושי העיקרי היה החום הרב והעובדה שאצבעות הרגליים שלי הרגישו כאילו התיישב עליהן פיל (זכיתי בציפורן סגולה ומרשימה בזכות זה).

כשהגענו למטה ליד מסילת הרכבת היינו צריכים להחליט האם להמשיך במסלול המתוכנן, עוד כ-10 קילומטרים, או לקצר ולסיים בבית חנניה. לאור השעה המאוחרת, החום הרב והרגליים הכואבות החלטנו לדחות את ההמשך לפעם הבאה. השלמנו 14 קילומטרים, מצאנו מונית שתיקח אותנו לרכב והמשכנו משם הביתה.

הגיחה השלישית שלנו הייתה הספונטנית מכולן. בשיחת טלפון בחמישי בצהריים, פליקס הציע שננצל את מזג האוויר הנעים יחסית ואת העובדה שהגדולים שלנו בדיוק גמרו את הלימודים ונעשה גיחה קצרה משותפת בשביל. ביום שישי קמנו מוקדם מאוד בבוקר, התארגנו בזריזות ונסענו צפונה יחד עם נועם ויעל. את הרכב השארנו בבית חנניה והתחלנו ללכת לאורך אמת המים הרומית העתיקה. לא תכננו ללכת הרבה זמן, אז אפילו לא לקחנו איתנו אוכל, פרט לחבילה של חטיפי אנרגיה.

אחרי מקטע קוצני קצר שהיה קשה בעיקר ליעלי, חצינו את כביש 4 וג'יסר א-זרקה והתחלנו לראות סימנים ראשונים של מים. ניצלנו את המפרצון לעצירה קצרה וסלפי והמשכנו אל גבעות החול. מהר מאוד עברנו מנעלי ספורט לסנדלי שורש, גם הם ננטשו בהמשך.

ההתרגשות האמיתית הגיעה זמן קצר אחר כך, כשהגענו סוף סוף אל קו החוף. מבחינתי, הנקודה הזו מסמלת יותר מכל את ההתקדמות שלנו, מפסגת הר נמרוד, דרך הגליל והכרמל ועד לים התיכון. מפה נמשיך דרך לב הישוב העירוני של מדינת ישראל ונתחבר לאיזור מודיעין, שם כבר התחלנו ללכת במקביל.

את הקילומטרים הבאים עשינו לאורך החוף, עם הרגליים במים. היה ממש כיף, עם בריזה נהדרת ורעש הגלים. יעל היתה מאושרת! היה יום קייצי נפלא, לא יכולנו לבחור טוב יותר.

פגשנו לא מעט גוויות של מדוזות, ולצערנו גם צב ים אחד שמת על החוף 😦 וכבר סומן ע"י פקחי רשות שמורות הטבע.

אז יעלי התרוצצה קדימה ואחורה בצעקות שמחה, נועם נהנה מהגלים, פליקס נהנה מיעלי ואני פיזמתי לעצמי את שירה האלמותי של להקת לולה ובילבלתי את המילים ביסודיות להנאתו של נועם. לבסוף, סמוך לקיבוץ שדות ים נפרדנו מהחוף והלכנו לכיוון התיאטרון הרומי. מצאנו שם בית קפה קטן ואכלנו ארוחת בוקר מהירה לפני שהמשכנו בדרך.

ההליכה עם יעל הייתה מאתגרת, לא בגלל שקשה לה, אלא בגלל שהיא ילדה סקרנית מאוד שכל הזמן מוצאת דברים מעניינים סביבה. היו לנו הרבה שיחות של "מה זה" ו"למה" וניהלנו משאים ומתנים לגבי מתי עוצרים ומסתכלים ומתי מתעקשים להתקדם בקצב סביר, לפני החום הגדול.

סימון השבילים התעקש שאנחנו צריכים לפנות לדרך עפר מול בית העלמין של שדות ים, אבל כמה שחיפשנו לא הצלחנו למצוא רמז מהי דרך העפר המדובר בין כל הגבעות החול נטולות הסימונים. החלטנו להתעלם מההמלצה ולהמשיך דרך קיסריה, עוקפים את שדות ים מהכיוון השני, עד שהגענו אל תחנת הדלק פז שלפני תחנת הכוח בחדרה. המסלול שלנו ארך 12 קילומטרים והסתיים בסביבות 12:00 בצהריים, כשכבר היה חם מאוד.

קינחנו בגלידה, החלפנו בגדים ונסענו לאסוף את עמית שהגיעה באוטובוס לתל-אביב, שם המשכנו למסעדה, לחגוג את סוף שנת הלימודים, את ההצלחה של עמית בבגרויות של כיתה י"א ואת העמידה באתגר שהצבנו לעצמנו – להגיע עם תחילת הקיץ אל חוף הים.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s